אין לבלבל ערך זה, העוסק ביישוב כפרי, עם הערך "קבוצת כנרת", העוסק בקיבוץ.

כנרת

ים כנרת ממרום המושבה כנרת
מדינה	ישראל ישראל
מחוז	הצפון
מועצה אזורית	עמק הירדן
גובה ממוצע[1]	‎-73 מטר
תאריך ייסוד	1908
סוג יישוב	יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
- אוכלוסייה	681 תושבים
- מתוכם, תושבי ישראל	653 תושבי ישראל
מפת מיקום מפה דינמית (למפת הגליל העליון מוגדלת)   כנרת (למפת הגליל העליון רגילה)   כנרת (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום כנרת (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום כנרת 32°43′30″N 35°33′54″E / 32.7251170440013°N 35.5648956597032°E / 32.7251170440013; 35.5648956597032 מפת היישובים של מועצה אזורית עמק הירדן באדום - כנרת (מושבה) בירוק - מיקום בניין המועצה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2]	9 מתוך 10

כִּנֶּרֶת הוא יישוב כפרי יהודי השוכן לחופה הדרום-מערבי של ימת הכנרת, בבקעת כנרות כ-185 מטר מתחת לפני הים, בצפון. נוסד כמושבה בשנת 1908 על ידי חברת יק"א. הכפר ממוקם כ-6 ק"מ מדרום לטבריה במחוז הצפון, ישראל. שמו של היישוב נקרא על שמה של כנרת הקדומה. נהוג לכנות את הכפר "מוֹשָׁבַת כִּנֶּרֶת"^[3] כדי להבדילו מקבוצת כנרת השוכנת לדרומו.

היישוב נוסד כמושבה בשנת 1908 על ידי חברת יק"א לצד חוות כנרת שקמה כמה חודשים לפני כן, בראשיתו תושביו היו בעיקר איכרים מהמושבות הוותיקות בארץ, אולם במשך ארבע השנים שלאחר-מכן התחלפה מרבית האוכלוסייה בחלוצים צעירים מבני העלייה השנייה.

לאחר קום המדינה, המדיניות העקרונית של משרד הפנים הייתה שהמושבות ינוהלו על ידי רשויות מקומיות עצמאיות – מועצה מקומית או עירייה, ולא ייכּללו במועצה אזורית. על-פי מדיניות זו, הוקמה מועצה-מקומית בל' בחשוון תש"ך (7 בדצמבר 1959) ועד לשנת 2003 שטח השיפוט שלה השתרע על כ־7,000 דונם; המועצה המקומית פעלה לשימור צביונו הכפרי של המקום ולשחזור ושימור אתריו הקדומים. במסגרת איחוד רשויות מקומיות ב־2003, בוטלה המועצה המקומית, והכפר צורף למועצה האזורית עמק הירדן. כיום היישוב מנוהל על ידי ועד מקומי, כמו שאר היישובים הכפריים הישראליים.

בכניסה למושבה נמצא "רחוב המייסדים" ובו הבתים הראשונים הבנויים מאבן בזלת. בקצה הצפוני של הרחוב, מחוץ לגדר המושבה, ניצב בית משפחת טריידל, הגבוה משאר הבתים ברחוב, ועליו, על פי הפולקלור המקומי^[4], כתב יעקב פיכמן את שירו אגדה (...ארמון רב תפארת). בבית אחר ברחוב זה נמצא "מוזיאון כנרת" הכולל את ארכיון המושבה ומוצגים מראשיתה.

צמוד למושבה נמצאת חוות כנרת, החווה החקלאית הראשונה אשר הוקמה ב-1908 על אדמת הקרן הקיימת לישראל ובכספי הסוכנות. בחווה נולד רעיון הקיבוץ, ומתוך כך הוקם משק הפועלות הראשון והוקמה חוות הלימוד לנערות בשם חוות העלמות שנועדה "למלא את החסרון בפועלות מנוסות המורגש בארץ... להקנות לצעירות ידיעה בכל מקצועות המשק שהאישה יכולה להתמחות בהן, כדי שתוכלנה לקבל עליהן הנהלת מטבחים לפועלים וסידורם, סידור קבוצות לגידול ירקות וליתר מקצועות המשק, שעל ידן תוכלנה לעבוד ולהתקיים הפועלות החדשות שנכנסות לארץ". מחצר כנרת יצאו גרעינים להגשים את רעיון הקיבוץ (דגניה א') והמושב. בה נוסד (1916) "המשביר" שהפך לרשת קמעונות לפועלים. בחווה חיו ופעלו ברל כצנלסון, אהרון דוד גורדון, חנה מייזל ובה עבדה וקיבלה את השראתה רחל המשוררת. המקום הוכרז אתר לאומי.

בשנים האחרונות משנה היישוב את פניו ואף שגם בני הדור השני והשלישי ממשיכים לעסוק בחקלאות (זית, תמר, מנגו, הדר ועוד) ירד חלקה של החקלאות ונתווספה ליישוב אוכלוסייה יוֹממת. בכוונתה של המושבה להמשיך את מגמת ההתרחבות.

בחוף המושבה פועל שבט צופי ים כנרת. השבט משתייך לתנועת הנוער צופי ים הארצית. הפעילות מתחלקת לשניים, החניכים עוסקים בפעילות ימית ובשיט, ובחלקה השני עוברים פעילות חינוכית חברתית וערכית. המדריכים הם החל מכתה ט' ועד י"ב, לאחר שעברו קורס הדרכה. המדריכים ממשיכים לעבור תכנים והעשרות, ובסיום הלימודים נפתחת בפניהם האפשרות לצאת לשנת שרות באחד משבטי צופי ים האחרים.

בשולי המושבה הוקמה ב-1975 אנדרטה לזכר סג"ם ארנון נול בן דגניה א' וסג"ם דודו אברמסון בן כנרת, נווט וטייס ששירתו בטייסת העמק, שטסו לחופשה ביום שישי 1.5.53 במטוס הרווארד שקיבלו. הם היו אמורים לנחות בבסיס רמת דוד ולהמשיך לביתם, אולם הם עברו קודם מעל למושבה כנרת, ביתו של אברמסון, ושם ביצעו אווירובטיקה בגובה נמוך. תוך כדי כך פגעה כנף המטוס בכבלי חשמל, המטוס התרסק ושניהם נהרגו^[5].

בית המוטורים של המושבה כנרת הוא מבנה קטן עשוי אבני בזלת שהוקם בשנת 1913 על ידי חברת יק"א ובו היה מתקן שאיבה. מתקן השאיבה מתוצרת גרמניה סופק ליק"א על ידי סוכן המפעל בחיפה. בשנת 1925 הורחב המבנה ונרכשו מנוע ומשאבה שהופעלו באמצעות נפט.

בשלב הראשון, המתקן סיפק מים לבתי המושבה, לחוות כנרת, ולגני הירק הצמודים לבתי האיכרים. לאחר ההרחבה, סיפק המתקן מים גם לשטח החקלאי שמצפון למושבה. שטח זה כלל תוספת של 30 דונם לכל משק שהיה צריך השקיה.

• מוקי צור, "כנרת - ארץ הנחשים של דלייקה סוהו", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).
• שמואל יזרעאלי, 80 שנה לכנרת : החוה והמושבה וראשית ההתיישבות בגליל, כנרת : מועצה מקומית כנרת, 1988 (הספר בקטלוג ULI)

עיינו גם בפורטל:
	פורטל אתרי מורשת בישראל

מדיה וקבצים בנושא כנרת (מושבה) בוויקישיתוף

• כנרת (מושבה : ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• אתר המושבה
• המושבה כנרת באתר הרשות לפיתוח הגליל
• תמונות מאוסף המושבה כנרת מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
• חוות כנרת, מושבת כנרת וחוות העלמות, 1913, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים

יישובי מועצה אזורית עמק הירדן (מחוז הצפון) קיבוצים דגניה א' • דגניה ב' • בית זרע • אפיקים • אשדות יעקב מאוחד • אשדות יעקב איחוד • קבוצת כנרת • שער הגולן • מסדה • גינוסר • עין גב • חוקוק • אלומות • מעגן • האון • תל קציר • רביד מושבים אלמגור יישובים קהילתיים פוריה עילית • פוריה - כפר עבודה • פוריה - נווה עובד יישובים כפריים כנרת (מושבה) מפת יישובי המועצה האזורית מפת היישובים של מועצה אזורית עמק הירדן באדום - כנרת (מושבה) בירוק - מיקום בניין המועצה