סרגוסה
Zaragoza
סמל סרגוסה
סמל סרגוסה
סמל סרגוסה
דגל סרגוסה
דגל סרגוסה
דגל סרגוסה
בזיליקת אל פילאר ונהר האברו
בזיליקת אל פילאר ונהר האברו
בזיליקת אל פילאר ונהר האברו
מדינה ספרדספרד ספרד
קהילה אוטונומית אראגוןאראגון אראגון
מחוז סרגוסה
ראש העיר Jorge Azcón
רשות מחוקקת מועצת עיריית סרגוסה עריכת הנתון בוויקינתונים
בירת העיר סרגוסה עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 973.78 קמ"ר
גובה 199 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 686,986 (2024)
 ‑ צפיפות 626.86 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 41°39′N 0°54′W / 41.650°N 0.900°W / 41.650; -0.900
אזור זמן UTC +1
http://www.zaragoza.es
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סָרָגֿוֹסָהספרדית: Zaragoza,‏ IPA‏: [θaɾaˈɣoθa]) היא עיר בצפון-מזרח ספרד, במחוז סרגוסה, על גדות נהר האברו. היא משמשת כעיר הבירה של הקהילה האוטונומית אראגון, וכן כבירת המחוז שנושא את שמה. בסרגוסה יש כ-650,000 תושבים, נתון שמקנה לה את המקום החמישי בדירוג האזורים העירוניים בספרד. יותר ממחצית מאוכלוסיית אראגון שוכנת בסרגוסה.

סרגוסה שוכנת במרחק כמעט שווה של כ-300 קילומטרים ממדריד, ולנסיה, ברצלונה, בילבאו וטולוז. בזכות מיקומה המרכזי עוברת בה הרכבת המהירה AVE.

שמה של סרגוסה נגזר משמה של הקולוניה קיסראוגוסטה (Caesaraugusta), שייסדו לגיונרים רומיים משוחררים בשנת 14 לפנה"ס, והיא נקראה לכבוד אוגוסטוס קיסר.[1]

במקום היה יישוב איברי קטן. בשנת 24 לפנה"ס הוקמה במקום מושבה של יוצאי צבא מהצבא הרומי, בשם קַיְסַר אַוּגוּסְטַה (Caesar Augusta). מאוחר יותר השם התגלגל לקייסרקוסטה (Caesaracosta). כשנכבשה קייסרקוסטה על ידי המוסלמים שובש שמה לסַרַקֻסְטַה (سرقسطة). כשהתפוררה חליפות קורדובה במאה ה-11 קמה בה ממלכת טאיפה, הטאיפה של סרגוסה (אנ'), שהייתה במשך כמאה שנים אחת מהטאיפות הבולטות בספרד, תחת שושלת בַּנוּ הוּד (אנ') (بنو هود). בשנת 1118 נכבשה העיר בידי אלפונסו הראשון "הלוחם" מאראגון, שהפך אותה לבירת ממלכתו.

בזמן מלחמות נפוליאון התחוללו בעיר קרבות קשים, שבעקבותיהם קטנה האוכלוסייה מ-55,000 תושבים ל-12,000 בלבד.

במהלך מלחמת האזרחים הספרדית התרחש בעיר ניסיון מפורסם של כוחותיו של האנרכיסט בואנוונטורה דורוטי להוציא את העיר מידי כוחותיו של פרנקו.

בימי הביניים התקיימה בסרגוסה קהילה יהודית חשובה, ששימשה מרכז בולט ללימוד תורה. בישיבות שפעלו בעיר שולבו לימודי פילוסופיה לצד לימוד התלמוד.[2] לקהילה היו שבעה בתי כנסת, מהם ידועים כיום שניים: בית הכנסת המרכזי "לה מאיור" ובית הכנסת "דה לוס קליסוס" (או "דה סהאן").[3] בניגוד לערים רבות אחרות בספרד, ניצלה קהילת סרגוסה מפרעות קנ"א בשנת 1391, בעיקר בזכות נוכחות המלך בעיר והתערבותו של המנהיג היהודי הבכיר, חסדאי קרשקש.[4]

בקרב מגורשי ספרד שהתיישבו באימפריה העות'מאנית נפוצה אגדה, שהשתמרה במסורות שונות, על נס שהתרחש בסרגוסה בימי הביניים והציל את יהודיה מגורל מר.[5] לפי אחת הגרסאות, לרגל יום הולדתו של מלך ספרד נערכה בעיר תהלוכה חגיגית, ויהודי סרגוסה נצטוו להשתתף בה תוך שהם נושאים את סמלי דתם – ובהם ספרי תורה. מחשש לחילול הקודש, החליטו לשאת רק את תיקי הקלפים הריקים, ללא ספרי התורה עצמם. אולם משומד מקומי הלשין על כך למלך, והאשים את היהודים בביזוי המלך. על פי האגדה, בליל התהלוכה הופיע אליהו הנביא, פגש את שמש בית הכנסת, והורה לו להחזיר את ספרי התורה לתוך תיקיהם. כאשר הגיע רגע האמת והמלך דרש לבדוק את התיקים – נמצאו בהם הספרים, בשלמותם. המלך התרצה, התרשם מכבוד היהודים למסורתם ולשלטונו, וציווה להוציא להורג את המלשין. לזכר האירוע נקבע חג בשם "פורים דסרגוסה".[5] החוקרת מתילדה כהן-סראנו תיעדה את קיומו של חג זה גם בדורות מאוחרים יותר: משפחת בכר מאיסטנבול שבטורקיה, למשל, נהגה לציין את היום בחלוקת ממתקים וקריאת מגילה מיוחדת – בעברית ובלאדינו.[5]

ההתפתחות הדמוגרפית של סרגוסה בין השנים 1991 ו-2004

1991 1996 2001 2004

594,394 601,674 614,905 638,799


בשנת 2008 התקיימה תערוכת אקספו בעיר ובה השתתפו כתשעים וארבע מדינות.

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חיים ביינארט, סרגוסה, האנציקלופדיה העברית כ"ן, תשל"ד, עמ' 511
  2. ^ Marciano, Yoel (2019). Sages of Spain in the Eye of the Storm: Jewish Scholars of Late Medieval Spain. Jerusalem: Bialik. p. 231. ISBN 978-965-536-266-4.
  3. ^ Mann, Vivian B. (2019-10-18), "Synagogues of Spain and Portugal during the Middle Ages", Jewish Religious Architecture (באנגלית), Brill, p. 152, doi:10.1163/9789004370098_010, ISBN 978-90-04-37009-8, נבדק ב-2025-07-09
  4. ^ Meyerson, Mark (2018). "The Iberian Peninsula under Christian rule". In Chazan, Robert (ed.). The Cambridge History of Judaism: Volume 6: The Middle Ages: The Christian World. The Cambridge History of Judaism. Vol. 6. Cambridge: Cambridge University Press. p. 161. doi:10.1017/9781139048880. ISBN 978-0-521-51724-9.
  5. ^ 1 2 3 ירון בן-נאה, תורכיה, ירושלים: הוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח; משרד החינוך, 2010, קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים, עמ' 119–120