תל שרע

תל שרע
מידות
שטח	20 דונם
גובה מעל פני הים	169 מ'
היסטוריה
תקופות	התקופה הכלקוליתית, התקופה הרומית בארץ ישראל, התקופה הפרסית בארץ ישראל, התקופה הביזנטית בארץ ישראל
סוג	אתר ארכאולוגי
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°23′28″N 34°40′54″E / 31.3912°N 34.6816°E
	(למפת מערב הנגב רגילה) תל שרע

תל שֶׁרַע (בערבית: תַל אַ-שַרִיעַה) הוא תל גדול בנגב הצפוני, בגדתו הצפונית של נחל גרר, מדרום-מזרח לנתיבות ליד העיר הבדואית רהט, צפונית לבאר שבע. התל מתנשא על גבעת כורכר לרום של 169 מטרים, וכולל בשטחו כ-20 דונם. תל שרע נחרץ על ידי מדרונות תלולים רבים, ובינו לבין תל הרור נובעים מעיינות רבים.

זיהוי האתר

זיהוי האתר היה נתון לוויכוח ביו הארכאולוגים. אולברייט הציע לזהות את האתר עם חרמה, חוקרים אחרים הציעו את גרר ואת גת-פלשתים. לעומתם בנימין מזר, יוחנן אהרוני וארכאולוגים נוספים העדיפו לזהות את תל שרע עם העיר המקראית צִקְלַג. זיהוי זה שנעשה על בסיס שיקולים היסטוריים וגאוגרפיים, נתמך לאחר מכן בממצא הארכאולוגי שנמצא בחפירות באתר, שכללו קרמיקה פלשתית.

ביוני 2020 פרסם פרופ' משה גרסיאל הוכחה לזיהוי צקלג עם תל שרע מהכינוי הערבי לתל ולוואדי שלמרגלותיו - "א-שריעה", שמשמעותו העיקרית בערבית: חוק ומשפט. לדבריו, שם זה מנציח את החוק והמשפט שקבע דוד בדבר חלוקת שלל המלחמה בין אלה שנשארו מאחור ובין אלה שיצאו למלחמה בעמלקים שפשטו על צקלג (ספר שמואל א', פרק ל', פסוקים י"ח–כ"ה).^[1]^[2]

חפירות ארכאולוגיות

באתר נערכו חפירות ארכאולוגיות על ידי החוג לארכאולוגיה של אוניברסיטת בן-גוריון בראשות א' אורן ובסיוע החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. החפירות נערכו במשך שש עונות חפירה רצופות בין השנים 1979-1972^[3]. באתר נחפרו 13 שכבות ארכאולוגיות ונמצא רצף התיישבותי מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה הביזנטית. הממצאים באתר כוללים מבנים רבים, כגון אסמים מהתקופה הפרסית, ארמון (משערים שהארמון הוא מתקופתו של אסא מלך יהודה), ומבנה גדול מהתקופה הרומית. על פסגת התל קיים בית קברות מוסלמי.

התל בתקופת מלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – קרב תל א-שריעה ותל הוריירה (1917)

בתקופת מלחמת העולם הראשונה נבנו בסביבת התל מחנות של הצבא העות'מאני כחלק מהערכותם לבלימת הכוחות הבריטים. מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה עברה למרגלות התל ולשם כך נחפר חפיר ממערב לתל ובהמשכו נבנה גשר בן 7 קשתות מעל נחל גרר. מדרום לגדת הנחל, בנו הטורקים תחנת רכבת ששירתה את הכוחות.

ב-6 בנובמבר וב-7 בנובמבר 1917 תקפו הבריטים מכיוון באר שבע, עם כוח של 7 דיוויזיות (מהקורפוס ה-20 ומקורפוס המדבר הרכוב), בניסיון לפרוץ את קו ההגנה הטורקי שנפרש בין עזה לחברון. המאמץ העיקרי התמקד בתל א-שריעה ובתל הוריירה שהיוו את ליבו של קו ההגנה הטורקי. נגד שני תילים אלו הציבו הבריטים 3 דיוויזיות רגלים (ה-74, ה-60 וה-10) בתמיכה של ארטילריה רבה. לאחר קרבות קשים נכבשו התילים ונפרצה הדרך צפונה. ניצחון זה הביא לנסיגה מהירה של הטורקים מעזה ואיפשר לכוחות של הקורפוס ה-21 להתקדם. במהלך נסיגתם פוצצו הטורקים חלק מהגשר אך הוא שוקם אחר כך על ידי הבריטים והמשיך לשרת אותם.

לאחר קום המדינה נסללה מסילת הדרום לבאר שבע שעברה ממזרח למסילה העות'מאנית והאתר נזנח. נכון ל-2016 הגישה לערוץ הנחל חסומה על ידי צמחייה עבותה ולא ניתן לחפש את שרידי הגשר. ניתן עדיין לראות את הסוללה משני צידי הנחל וכן את החפיר. על הגדה הדרומית של הנחל ממצאים הקשורים לגשר ולתחנת הרכבת.